המחרוזת
הוא סיפור ריאליסטי, בו מנסה הסופר לחקות ולתאר את המציאות. סיפורה של אישה בשם מתילדה לואזל שחייה בצרפת והייתה עקרת בית. כילדה ראתה מתילדה את עצמה בעיני רוחה כאשת החברה הגבוהה. החברה בתקופת מופסן אופיינה
כחברה בעלת מעמדות. אנשים שהתעשרו רצו להידמות לבני האצולה וסיגלו לעצמם אורחות
חיים דומים לבני האצולה לעומת אילו חיו פשוטי העם והפועלים בעוני מחפיר . הרצון
להידמות לבני האצולה יצר התנהגות צבועה בדומה להתנהגותה של מתילדה. שאיפתה המופרזת של מתילדה
לעושר הורסת את חייה.לאחר סיום קריאת הסיפור ועיבוד היצירה בכיתה כתבו:
1. מה הרגשתכם בסיום הסיפור?
איזה משפט נחרת בזיכרונכם מהסיפור?צטטו. כתבו מדוע?
2.
מה בסיפור אקטואלי למציאות ימינו? נמקו את תשובתכם ותנו דוגמה.
3.
האם לדעתכם גם כיום ניתן לראות בחברה המודרנית שאיפות מופרזות לעושר
של בני אדם. הביאו דוגמאות.
4.
איזו עצה הייתם נותנים למי ששואף לעושר בדומה
למתילדה?
כתבו את תשובותיכם כפיסקה
המסכמת את השאלות.
הקפידו על שפה ברורה ועל
סימני פיסוק המאפיינים כתיבה ספרותית.
מירב
"המחרוזת הייתה מזוייפת" הוא משפט שנדבק לי לראש מכיוון שבו כל העלילה השתנתה, וכל העבודה הקשה של אותו זוג הייתה לשווי.חברה בעלת מעמדות היא אקטאלי כיום, אנשים עם מעמדות גבוההות יותר מסתובבים עם אנשים ממעמדה גבוהה.אנשים מנסים להסתדר בחברה חדשנית, על אנשים ממעמדה גבוהה בכדי להיות בסביבתם.הייתי אומר לאותם האנשים להיות מי שהם, ולא לשקר כדי להיות יותר מקובלים.
השבמחקבסוף הסיפור הרגשנו מופתעים מכיוון שהמחרוזת התגלתה כמזויפת.
השבמחק"בכל חודש היה עליהם לפרוע שטרות, לחדש שטרות אחרים, להרוויח זמן"- משפט זה נחרת בזיכרוננו מהסיפור מביוון שזה מראה כמה קשה הם עבדו על מנת שתהיה להם האפשרות לקנות את המחרוזת. וזה מצער שבסוף התגלה שהם עבדו לשווא.
מה שאקטואלי בסיפור גם בימינו הוא שגם היום לא משנה כמה יהיה לנו תמיד נפנטז ונייחל ליותר. ולכן לדעתנו גם היום ניתן לראות בחברה אנשים ששואפים לעושר כי אנחנו אף פעם לא מסתפקים במה שיש לנו. לדוגמא, כיום ילדים ונערים תמיד רוצים את המכשיר הכי מתקדם ואת הטכנולוגיה הכי חדשה ולא מסתפקים במה שיש להם.
לדעתי מי ששואף לעושר צריך לחשוב על כך שיש אנשים עם פחות מזל משלהם ושיש להם פחות אמצעים להצלחה ולכן להסתפק במה שיש להם.
בסיום הסיפור, הרגשנו את אכזבתה של גברת לואזל לאחר שגילתה שהמחרוזת הייתה מזויפת. הזדהנו עם הרגשות שאותן הרגישה הגברת, הרגשנו רע כי זה מאין סוג של פיספוס של 10 שנים שהלכו לטימיון מבלי לומר את האמת בפנים של אותה אישה שאבדה לה המחרוזת. המשפט שנחרט בזיכרוננו הוא: "כן. אם כך, לא הבחנת בהבדל. הן היו זהות לחלוטין, " השיבה וחיוך של שמחה גאה ותמימה עלה על פניה." התחברנו למשפט הזה משום שהרגשנו מין תחושת ניצחון, כיוון שהיא הצליחה לרמות את חברתה בלי שתחשוד בה. הרגשנו שהיא מלאה את משימתה לאחר אובדן המחרוזת ושהיא בעצם יצאה נקייה מהסיפור. המסר אותו למדנו בסיפור הוא שצריך להסתפק במה שיש ולא להיות חמדנים יתר על המידה, לומר תמיד אך ורק את האמת כי בסופו של דבר האמת מתגלה ולפעמים היא לא תמיד נעימה. כיום, רוב הנשים רוצות קצת יותר ממה שיש להן. הן רוצות לקנות יותר, להרוויח יותר וכו'. זה דומה לסיפור בכך שמרת לואזל ביקשה מבעלה שיקנה לה שמלה ומחרוזת כי לדעתה מה שהיה לה לא הספיק לרמת הנשף שהיה מיועד לעשירי החברה . העצה שלנו לכל מי ששואף כמו מתלידה לעושר היא להסתפק במה שיש, לא להגזים בקניית יתר, לא להתעסק ביותר מדי חובות לא רצויים ולא להיות חמדנים.
השבמחקבסויום הספור הרגשנו תסכול בשביל מתילדה,ריחמנו עליה הצטערנו על..
השבמחקהעוול שנגרם לה.המשפט שזכור לנו הוא משפט שאמרה מרת פורסטייה בסיום הסיפור למתילדה:"הוי מתילדה המסכנה שלי!הרי שלי הייתה מזוייפת. שוויה לא עלה על חמש פרנק!..." כלומר כל השנים שמתלידה ובעלה עבדו עבור המחרוזת ירדו לטימיון.בסיפור ניתן לראות חברה מודרנית שבה יש שאיפה מופרזת לעושר של בני האדם,אנשים כיום רוצים להראות עושר בכל דבר:בפירטי לבוש,מכשיר סללורי,תכשיטים,כלי רכב וכו'בני האדם רוצים לבלוט בחברה ולהרגיש מיוחדים בזכות העושר. בני האדם רוצים לזכות בתהילה ובהערצה של אנשים ולהראות שהם טובים יותר מכולם בעזרת הכסף.
אנחנו מציעות לכל מי ששואף לעושר בדומה למתילדה שלא יתן לעושר לנהל את חייו, שישיג כל דבר בעזרה השקעה ועבודה מאומצת ויהיה מאושר בחלקו.
בסיום הסיפור הרגשתי מאוכזב ועצוב, משום שגברת לואזל גילת שהמחרוזת הייתה מזויפת. 10 שנים היא לא ידעה על דבר, פספסה את השנים היפות שלה במחשבות טורדניות.
השבמחקהמשפט אשר התחברתי אליו הוא :
אבל לעתים, כשבעלה היה במשרד, היתה יושבת ליד החלון ומהרהרת באותו ערב נהדר מימים עברו, באותו נשף שכל-כך יפה ונערצה היתה בו.
התחברתי למשפט זה מכיוון שהוא מבטא את התסכול הרב שנוצר אצלה שאיבדה כול כך הרבה כסף , זמן ואנרגיות ובסוף התאכזבה.
הסיפור אקטואלי משום שהרבה אנשים גם בימינו רוצים להציג את עצמם במעמד אשר לא משקיף את המציאות ואנשים מסוגלים לשקר , לרמות את האחרים ואת עצמם .
החברה שלנו הפכה להיות חברה חומרנית ומעריכה אנשים לא על תכונות האישיות שלהם אלא על עושר ומעמדם .
לדוגמה : התייחסות לאדם במעמד גבוה ובעל כוח ושליטה עלולה להיות שונה מהתייחסות לאדם פשוט וחסר אמצעים .
הייתי נותן עצה שתמיד לזכור מאיפה התחלת ולא לשקר או לגנוב להיות הגון וללכת למטרה באמצעים ערכיים.
מגיש נועם קבטוב